פסק-דין בתיק ע"א 6643/05

1.        בית-משפט השלום בירושלים הכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים על דרך של פשרה, בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, לאחר שהצדדים הסכימו למתן פסק-דין במתכונת האמורה.

2.        בבית-משפט השלום הוגשה תביעה מצד המשיבה ותביעה שכנגד של המערערים, לגבי תשלומי איזון ביניהם ליישום הסכמי קומבינציה שהצדדים התקשרו בהם. על-פי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין, הוטל על הצדדים לבצע מדידה סופית של השטחים ולערוך התחשבנות כספית מתאימה ביניהם. ההכרעה בבית-משפט השלום נעשתה לאחר שמונה מומחה על-ידי בית המשפט, ואולם פסק הדין איננו מפרט את הנימוקים אשר עמדו ביסוד ההכרעה.

           בית-משפט השלום חייב בפסק הדין את המערערים לשלם למשיבה סך של 325,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.5.99, ודחה את התביעה שכנגד. לנוכח תוצאה זו ראה בית המשפט לחייב את המערערים גם בהוצאות המשיבה עבור תשלום אגרת בית המשפט ובשכר טרחת עורך-דין, בסך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

3.        על כך הוגש הערעור המונח לפנינו, שבהתאם להחלטה בדיון המקדמי סיכמו הצדדים את טענותיהם לגביו בכתב.

4.        לטענת המערערים, בית-משפט השלום לא הסיק את המסקנות המתבקשות מהנתונים שהונחו לפניו, דהיינו - מדידות השטחים שהוסכמו בין הצדדים. עוד הלינו על-כך, שלא ניתנה להם הזכות להשיב בסיכומי תשובה לתשובת המשיבה, למרות שהם היו גם תובעים שכנגד. התוצאה הסופית לדעת המערערים היא בלתי סבירה ומחייבת התערבות של ערכאת הערעור, אף שמדובר בפסק-דין אשר ניתן על דרך של פשרה. המערערים סבורים כי בית המשפט התעלם לחלוטין מטענותיהם בתביעה שכנגד, למרות שזו התבססה על נתונים מוצקים. לטענתם, לא היה גם מקום להסתמך על המומחה מטעם בית המשפט, שזהותו לא הייתה מוסכמת על הצדדים ואשר חוות-דעתו אינה עומדת בדרישות הדין המהותי. בסיכומם של דברים טוענים המערערים, כי בית המשפט לא עמד בעקרונות "הפסיקה המסתברת" שהיוו את היסוד לפסק הדין לפשרה, בהתאם למוסכם בין הצדדים. פסק הדין חורג לדעתם מהדין המהותי ואינו משקלל כראוי את מכלול הנתונים שהונחו לפני הערכאה קמא.

5.        המשיבה מתנגדת לטענות המערערים ומפנה בנושא לפסיקה ענפה שניתנה על-ידי בית המשפט העליון, בכל הנוגע לשיקול הדעת המצומצם הנתון לערכאת הערעור באשר להתערבות בפסקי-דין שניתנו בפשרה. כל שכן, כאשר התוצאה בפסק הדין אינה מנומקת, ועל-כן אין לפנינו את הטעמים שעמדו לנגד עיני השופט המלומד קמא בטרם קבע את תוצאת הדין שבין הצדדים.

דיון

6.        זכות הערעור הנתונה לבעלי-דין על פסקי-דין של הערכאה הדיונית במערכת בתי המשפט, חלה גם על פסקי-דין אשר ניתנו לפשרה בהתאם לסעיף 79א הנ"ל לחוק בתי המשפט. עם זאת, בתוקף שיקול הדעת נפסק, כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בהכרעות לפשרה (רע"א 3876/01 שי פלסט בע"מ נ' שטרית, דינים עליון). בהקשר לכך פסק בית המשפט העליון (ע"א 364/89 עותמן נ' בויארסקי,דינים עליון):

"ניתן לומר באופן כללי כי במקרה של ערעור על פשרה העילות להתערבות בדרך כלל מצומצמות יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, ובית המשפט יטה להתערב בפסק-דין של פשרה אך ורק במקרים בולטים וקיצוניים".

           ביתר שאת אמורים הדברים, בנסיבות שבהן אין הצדדים מתנים באופן מפורש על מתן נימוקים לפסק (השוו: ע"א (י-ם) 6143/05 ניידות חב"ד נ' חנניה, פורסם בתקדין מחוזי). ואכן, בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה (פ"ד נג(1) 337, 344-345) נפסק, בעקבות ההלכה ברע"א 6756/96 זוננשוילי נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ (דינים עליון), כי:

"בית המשפט ייטה להתערב בפסק-דין של פשרה אך ורק במקרים של 'חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו'".

           וראו גם: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 858; י' טירקל "'אחד לדין ואחד לפשרה' - על פשרה ועל פסק-דין על דרך הפשרה" שערי משפט ג (תשס"ב) 13, 20-22; ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 155.

7.        בחנו את טענות המערערים על רקע ההלכות המפורטות לעיל, ולא מצאנו שהעניין המונח לפנינו מצדיק החלת החריג והיוצא מן הכלל, באשר להתערבות ערכאת הערעור בפסקי-דין לפשרה. משבית-משפט קמא נמנע מליתן נימוקים לפסק, לא נוכל לשמוע טענות על-כך שפרט זה או פרט אחר לא הובאו על-ידו בחשבון, או כי פסיקת הפשרה המסתברת, כפי שהוסכם בין הצדדים, לא נעשתה כראוי. בפשרה מסתברת בית המשפט בוחן את הסיכויים כנגד הסיכונים, בהתאם לחומר המונח לפניו. השקלול של הסיכויים והסיכונים נעשה מבעד למשקפי שיקול הדעת הכללי של בית המשפט, באשר לטיבן ולסיכוייהן של טענות התביעה או ההגנה. בית המשפט קבע במפורש כי הוא דוחה את התביעה שכנגד. מכאן, שלא ניתן לטעון כי הנושאים הכלולים בתובענה זו לא נשקלו על-ידו כראוי. ואכן, העובדה שצד פלוני איננו מרוצה מתוצאת הפשרה, אינה יכולה להוות שיקול במסגרת הליכי הערעור. בסופו של דבר כמדומה, כי אלה לאשורם הם פני הדברים בענייננו. לא נוכל ואף אין ראוי שאנו - כערכאת ערעור - ניכנס לעובי הקורה חלף שיקול הדעת הכללי והרחב שהוקנה לערכאה המבררת. מהטעמים האמורים, לא נוכל להיעתר לערעור זה.

           בשולי הדברים יצוין, כי לא מצאנו שהמערערים קופחו בסדרי הגשת הסיכומים, שהרי תשובה בהליך ערכאה ראשונה אינה בגדר זכות. מכל מקום הם לא טענו טענה זו מראש, בטעם יינתן פסק הדין.

8.        הערעור נדחה.

           המערערים ישאו בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי-דינה בסך של 15,000 ש"ח, בצירוף מע"מ.

ניתן היום, י"ב בניסן תשס"ו (10.4.06).

המזכירות תשלח אל באי-כוח הצדדים העתקים של פסק-דין זה.

    ש ו פ ט                                ש ו פ ט ת                                  ש ו פ ט ת